החלטה בתיק בע"מ 3610/04

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' יעקבי-שווילי), לפיו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט א' גלובינסקי), בשל איחור בהגשתו.

2.        בין הצדדים התגלע סכסוך בקשר למקרקעין שנערכו בהם עסקאות נוגדות. ביום בו נקבע התיק לשמיעת הוכחות, הסכימו כל הצדדים, אשר היו מיוצגים בידי עו"ד, כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. בפסק דינו מיום 14.11.02, קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים 1-4, וקבע כי הם זכאים להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלי שליש משתי החלקות נשוא התובענה. ביום 3.12.03 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, לבית המשפט המחוזי.

3.        המשיבים ביקשו לדחות את הערעור על הסף, משחלף המועד להגשתו. המבקש הגיש תצהירים מפיו של בא-כוחו בהליך המקורי, ועורך דין נוסף ממשרדו, בו נטען כי בא-כוח המבקש לא קיבל את פסק הדין עד ליום 18.9.03, בו פנה לבית המשפט לשם בירור. המצהירים לא הובאו לחקירה על תצהיריהם. מנגד, בתיק בית המשפט נמצא אישור מסירה ממוחשב, לפיו הומצא פסק הדין למשרד בא-כוחו של המבקש, ביום 20.11.02. לפיכך קבע בית המשפט כי פסק הדין נמסר כראוי ביום 20.11.02, וכי הערעור הוגש באיחור רב ללא כל בקשה לקבלת ארכה להגשתו. הוא אף חיווה את דעתו שמא האיחור נבע מכך שההחלטה לערער גמלה בלב המבקש רק לאחר פסק הדין בעניין ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נז(2), 385, אשר ניתן לאחר חלוף מועד הערעור על פסק הדין המקורי, ואשר עליו ביסס המבקש את עיקר ערעורו. בית המשפט אף הוסיף וציין כי גם לגוף הערעור סיכוייו נמוכים, בין השאר בהיותו ערעור על פסק דין שניתן בדרך של פשרה, וזאת אף אם יוחלו עליו העקרונות שנקבעו בהלכת גנז. לפיכך נדחה הערעור.

4.        מכאן הבקשה שבפנינו, בה טוען המבקש כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה אינו יכול לעמוד, לאור הלכת גנז. לפיכך, הוא מלין על כי לא זכה ליומו בבית המשפט שלערעור. הוא שב על טענתו בדבר קבלת פסק הדין באיחור, ועומד על כך שערעורו הוגש במועד, נוכח עיצומים ושביתות שונות שהיו באותה עת. לטעמו, לא היה מקום לשלול את זכות לערער בהסתמך על אישור מסירה ממוחשב בלבד. כן הוא טוען כי על בית המשפט לענייני משפחה היה לסרב לדון בעניין לפי סעיף 79א, ומכל מקום יש לקבל את הערעור גם כאשר פסק הדין ניתן בדרך זו.

5.        דין הבקשה להידחות. דחיית ערעור בשל איחור מופלג בהגשתו, כפי שנקבע בממצא עובדתי של בית המשפט קמא, אינה מעלה כל שאלה המצדיקה ערעור נוסף. בענייננו, אף סיכויי הערעור שנדחה לגופם לא היו גבוהים, שכן התערבותה של ערכאת ערעור בפסק דין של פשרה מוגבלת לחריגה קיצונית מגבולות הסבירות במסקנות שנפסקו (ראה: ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 345-344). לפיכך, הבקשה אינה מעלה כל סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בבית משפט זה (רע"א 10382 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3), 123).

           הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, כ' באייר תשס"ה (29.5.05).

                                                                                     ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: